לגריסי ואח' נ' פלס החלקות 2007 בע"מ ואח'

פסק דין

1.תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו למכונית התובעים בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.10.10 (להלן: "התאונה").

2.התובעים בעלי רכב מספר רישוי 55-283-36 לפני התרחשות התאונה החנתה את הרכב התובעת מס. 2 (להלן: "מכונית התובעים").

הנתבע מס' 2 נהג ברכב בבעלות הנתבעת מס. 1 המדובר במשאית מספר רישוי 66-117-72 (להלן: "משאית הנתבעים").

הנתבעת מס' 3 מבטחת משאית הנתבעים , בבטוח צד ג', בעת התרחשות התאונה.

3.התובעת החנתה את מכונית התובעים בצד הדרך ברח' לוחמי הגטאות בנהירה על מנת לאסוף את נכדותיה מן הגן. כאשר שבה למכונית גילתה כי מכוניתה נפגעה על ידי המשאית נהוגה על ידי הנתבע 2.

4.התובעים טעונים כי המשאית פגעה במכוניתם ככל הנראה בשל אי תשומת לב , חוסר זהירות ומהירות מופרזת שאינה מתאימה לתנאי הדרך. שליטת התובעת אין לה מנוס אלא לחנות שם מאחר ואין כל חניה וסדרת ליד הגן. היא חונה כמו כל האחרים. התובעים קיבלו פיצוי ממבטחת מכוניתם בביטוח מקיף ותובעים את נזקיהם בדמות השתתפות עצמית, הפסד פרמיה, כינון, הפסד ירידת ערך והוצאות.

5.נהג המשאית, הנתבע 2 הבהיר כי מכונית הנתבעת חסמה את נתיב הנסיעה בו נסע הוא נאלץ לסטות לנתיב הנגדי. מדובר בנקודה הקרובה לצומת, לפתע הגיעה משאית מן הצומת ונסעה כנגדו לא הייתה בפניו ברירה אלא לסטות הצידה ימינה על מנת להימנע מפגיעה. אז פגע במכונית התובעים שחנתה במקום חניה אסור.

6.נהג המשאית צילם את מכונית התובעים ומקום התרחשות התאונה מיד לאחר התרחשותה נ/1 . התובעת אישרה כי אכן זו מכוניתה וזה המקום בו התרחשה התאונה. מן התמונות רואים כי מכוניתה התובעים חונה במקום חניה אסור. שפת המדרכה מסומנת אדום לבן, המכונית חונה כאשר שני הגלגלים השמאליים שלה על המדרכה ויתר המכונית, קרי רובה המכריע מצוי בתוך נתיב הנסיעה, הכל בניגוד לכיוון התנועה. עוד יש לציין כי מעט לאחר מכן יש מפרץ ככל הנראה לחניה ורואים מכוניות החונות לאחר מכונית התובעים.

מעדות הצדדים וכן מן התמונה הימנית ניתן לראות כי הכל התרחש בקרבה לצומת (שפת המדרכה מתעקלת).

לאור האמור לעיל חניית מכונית התובעים מנוגדת להוראות תקנות 71((1) 72(א)(1)+(2א)+(3) לתקנות התעבורה התשכ"א -1961.

דומה בעיני כי מטרת הוראות אלו הינה בדיוק למנוע התרחשות תאונות דוגמת זו אשר התרחשה במקרה זה. מקום זה אסור לחניה על מנת למנוע את המצב אליו נקלע נהג המשאית .

7.התובעת דברה בכנות על מצוקת חניה אליה היא נקלעת, כמו שלשיטתה גם הורים ובני משפחה נוספים, שעה בה הם נאלצים לחנות לצורך הוצאת הילדים ממן הגן. אין זה אשמו של הנתבע 2.

7.לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה.

התובעים, יחד ולחוד, ישלמו לנתבעים , יחד ולחוד סך של 400 ₪ הוצאות משפט.

הסכום ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עוד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור תוך 15 יום בבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"א, 26 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: